רש"י על חגיגה י״ב ב

1 להקדים שמים לארץ - דאי לא כתיב את הוה אמינא כאחת נבראו אלא שאי אפשר לקרות שני שמות כאחת להכי כתב את להקדים:

2 למי שאין דרכו להשכים והשכים - הכא נמי דקרא לשמים תחלה ה"ל ארץ אין דרכו להשכים ועוד שכל מעשה ארץ מתונים ומעשה שמים במהירות וזו השכימה עמה שנבראו כאחת לכך התחיל לספר מעשיה תחלה:

3 יוצר הרים ובורא רוח - מה ענין זה אצל זה אלא ללמדך שההרים עומדין על הרוח:

4 רוח סערה עושה דברו - דבר הרוח סערה עשאתו:

5 ומתחת - כל היצירה:

6 זרועות עולם - הסובלות אותו:

7 נכנס שחרית - לתוך תיקו והאור נראה:

8 ויוצא ערבית - מתיקו ומתפשט למטה מן האור והרי העולם חשוך וזהו חידושו למעשה בראשית בכל יום:

9 כדוק - יריעה טייל"א בלעז אלמא יש שמים שאין משמשין אלא תשמיש יריעה פרוסה:

10 מעון - לשון מדור מקום שמלאכים דרין בו:

11 וחשות - מפני כבודן של ישראל שמקלסין ביום:

12 יומם יצוה ה' חסדו - יצוה למלאכים לשתוק כדי לעשות חסד לצריכים חסד והם התחתונים:

13 ובלילה שירה עמי - ברקיע עם שיר שלי שקילסתי ביום:

14 ומנלן - דמעון איקרי שמים:

15 מכון - לשון אוצר של פורעניות כמה דאת אמר נכונו ללצים שפטים משלי י״ט:כ״ט:

16 שבו אוצרות שלג כו' - כל אלה לפורעניות:

17 עליית אגלים - לשון עוגל של מים חולין דף מא. ולשון אגלי טל איוב ל״ח:כ״ח ולשון אגן הסהר שיר השירים ז׳:ג׳ שמתחלפת ל' בנו"ן והם מים העומדים להלקות פירות:

18 יפתח ה' לך את אוצרו הטוב - למדת שיש לו אוצר לפורענות:

19 לא יגורך רע - לא יגור אצלך:

20 ורוחות ונשמות - חדא היא ויש מפרשין רוח היא הנשמה העשויה בדמות הגוף נשמה נשימה אליינ"א בלע"ז:

21 מכון כסאך - והכסא בערבות הוא כדמסיק לקמן:

22 וילבש צדקה - למדת שעמו צדקה שרויה:

23 ויקרא לו - קראה אצלו:

24 רוח מלפני - אלמא לפניו הם:

25 גשם נדבות תניף אלהים וגו' - והאי קרא במתן תורה כתיב שיצתה נשמתן שנאמר נפשי יצאה בדברו שיר השירים ה׳:ו׳ והניף עליהן טל תחייתו שנאמר גשם נדבות תניף אלהים והאי קרא משתעי במתן תורה במזמור יקום אלהים יפוצו אויביו: